ישנם תקנות בטיחות המחייבות התקנת קווי חיים במישרין ובעקיפין
1. תקנה לעבודה על גגות שבירים ותלולים 1986
2. תקנה לעבודה בגובה 2007
ציטוט מהתקנה לעבודה בגובה 2007 לגבי קווי חיים: ( פרק ג' - סעיף 11 בתקנה לעבודה בגובה (2007))
קווי עיגון קבועים
11. תופש המפעל אחראי-
(1) להתקנת קווי עיגון קבועים, לרבות נקודות העיגון והתשתיות, הנדרשים בכל מפעל בעל מבנה קבוע, המחייב עבודה בגובה המשולבת בתנועה לאורך מסלול שאינו משטח מגודר; קווי העיגון האמורים יותקנו באישור בודק מוסמך, מהנדס מכונות או מהנדס אזרחי רשום ורשוי ובהשגחתו לפי התקן המתאים, הוראות והנחיות היצרן;
(2) להחזקת קווי העיגון הקבועים במצב תקין;
(3) לבדיקת תקינות קווי העיגון על ידי בודק מוסמך, מהנדס מכונות או מהנדס אזרחי רשום ורשוי בתדירות שנקבעה בהוראות היצרן, ובהעדר קביעה- אחת ל-5 שנים; העתק הבדיקה יימצא בידי תופש המפעל, ויהיה נתון לעיונו של כל מבצע, קודם שהחל לעבוד באמצעות קווים כאמור;
מי צריך להתקין את קווי החיים ?
התקנה קובעת כי אחראי להתקנת קווי החיים הוא "תופש המפעל ".
מי הוא תופש המפעל ? - מי שבפועל הוא שמנהל את המפעל.
באופן כללי, האחריות לקיום הוראות בדבר בטיחות וגהות ושמירה על בריאות העובדים, המופיעות בחוקים ובתקנות, מוטלת על "המחזיק במקום העבודה" או "תופש המפעל".
שוכר של מקום נחשב כמובן כתופש מפעל(לא המשכיר).
מהו מפעל ?
מהגדרה של מפעל קיימת בפקודת הבטיחות בעבודה נוסח חדש 1970.
כמעט כל מקום עבודה מוגדר כמפעל.
ציטוט מפקודת הבטיחות בעבודה:
מפעל הוא חצרים שבהם או מסביב להם עובדים בני-אדם בעבודות כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך, שינויו, תיקונו, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה, ונתקיימו בחצרים שתי אלה:
(1) פעולת המפעל היא דרך משלח-יד או לשם השתכרות;
(2) אם מועבדים שם עובדים שכירים - יש למעבידם זכות גישה או זכות שליטה.
(3) מפעלים מפורטים (תיקון: תשל"ד, תשמ"א)
ישנה רשימה מפורטת של מפעלים בפקודת הבטיחות לעבודה.
איפה צריך להתקין את קווי החיים?
התקנה מדברת על כל מפעל בעל מבנה קבוע אשר המחייב עבודה בגובה המשולבת בתנועה בשטח לא מגודר.
מומחים ממשרד התמ"ת מסבירים כי החוק מחייב להתקין קווי חיים קבועים במקומות אליהם צריכים להגיע עובדים יותר מפעם בשנה. בעיקר במקומות גישה לארובות ואו מכשירים חשמליים.
למרות זאת מפעלים רבים מתקינים קווי חיים במקומות כגון גגות ואיסכורית, בהם יש צורך בהערכות מוקדמת בכדי לעבוד בצורה בטוחה. גם אם תדירות העבודה היא פחות מפעם בשנה, חלק מהשיקולים שכדאי לקחת בחשבון הם שבעת צורך העליה לגג כאשר יש נזילה או מקרה דחוף אחר, יהיו מותקנות מראש מערכות שיאפשרו לעובד לעשות את עבודתו בצורה בטוחה.
ניתן להתקין גם הכנות למערכות זמניות.
איך צריך להתקין קווי חיים ?
התקנה מחייבת להתקין קווי עיגון קבועים לפי תקן EN 795 ובאישור מהנדס.
קו חיים אינו מערכת אבטחה רגילה והכוחות הפועלים בעת נפילה גבוהים מאוד.
החוזק הנדרש מנקודות העיגון של קו החיים יכול להגיע ל 3.5 טון בעומס דינאמי ולכן בעת התכנון ולאחר ההתקנה נידרש המהנדס לאשר שחוזק נקודות העיגון של קצה הכבל אכן עומד בדרישות התקן.
מדוע חשוב להתקין מערכת עם תקן EN 795 ולא להסתפק רק בקו חיים עם אישור מהנדס ?
מהנדסים רבים אינם מודעים לקיום התקן לקווי חיים ולדרישותיו, ועשויים לאשר קווים אשר אינם עומדים בדרישות התקן. מומלץ לשכור את שירותיו של מהנדס הבקיא בתחום ולוודא שבאישור שניתן לכם מצוין בין השאר כי קו החיים עומד בדרישות התקן EN 795.
מיותר לציין את חשיבות העמידה בתקן אך נציין זאת בכל זאת. התקן נכתב על מנת לקבוע רמת איכות מינימאלית וכשמדובר בחיי אדם חובה להקפיד על איכות זו.
בתקן מצוינים דרישות כגון:
מתיחת הכבל בכוח של 80 קילו ואינדיקטור למצב מתיחות הכבל.
איסור השימוש בנוהלי כבל בגלל ריפיון האומים.
ועוד דרישות רבות.
מה היא תדירות הבדיקה של קווי חיים / נקודות עיגון ?
נתקלתי בהרבה ממוני בטיחות אשר בטוחים שהבדיקה התקופתית צריכה להיערך פעם ב – 5 שנים. ולא כך הדבר .החוק מציין שהבדיקה צריכה להיעשות בתדירות שקבע יצרן קווי החיים ובהעדר קביעה פעם ב - 5 שנים.
יצרני קווי החיים דורשים שהבדיקה תבוצע אחת לשנה בהתאם לחיוב ביצוע בדיקה שנתית המופיעה בתקן ישראלי 1849- העוסק בתדירות בדיקה ובאופן הסימון של ציוד מגן אישי מנפילה מגובה. ( סעיף 4.4 בתקן )
תקן זה מקביל לתקן האירופאי EN 365 המופיע כתקן מחייב בסעיף 2 בתקן EN 795.
לגבי נקודות עיגון- התקן הישראלי 1849 גם קובע בדיקה אחת לשנה ויצרני העיגון ממליצים שמהנדסים יבצעו את הבדיקות.
סוגי גגות קיימים והגדרות בחוק:
גג שטוח – גג ללא שיפוע שעשוי מחומר שאינו שביר ( לרוב בטון ), ללא מעקה בטיחות.
גג משופע / חלק – לרוב גג שבנוי מפח ( איסכורית ) .
גג תלול- גג ששיפועו עולה על 18 מעלות.
חומר שביר- חומר לסיכוך גג שמבחינת חוזקו איננו בטוח לנשיאת משקלו של אדם, כגון: לוחות מאסבסט-צמנט, לוחות אקריליים או לוחות מחומר פלסטי אחר, זכוכית, לוחות בידוד, לוחות מתכת או לוחות אחרים שמחמת טיבם, איכותם או מצבם נעשו בלתי בטוחים;
גג שביר – לפי התקנה לעבודה על גגות שבירים 1986 כל גג מבניה קלה כולל פח (איסכורית ) ופאנל מבודד הינו גג שביר. זו ברירת המחדל לכל הגגות הקלים.
מהנדס יכול לקבוע לאחר בדיקה, שהגג אינו שביר, לאחר ביצוע חישובים הנדסיים של העומס המותר על הגג כתלות במרחק בין המרישים והאגדים, סוגי הפרופילים, עובי הפח, כמות הברגים וכמובן המצב התחזוקתי של הגג.
